שואת יהודי לוב החלה בשנת 1938 עם פרסום חוקי הגזע ונסתיימה בדצמבר 1942, כשבריטניה כבשה את לוב מידי איטליה הפשיסטית. חלק מיהודי לוב הוגלו למחנות באירופה, בהם שהו עד לסיום מלחמת העולם השנייה.
בלוב התקיימו שתי קהילות יהודיות גדולות, האחת במחוז טריפוליטניה המערבי הגובל בתוניסיה, ובעיקר בבירתו טריפולי. והשניה במחוז קירינאיקה המזרחי הגובל במצרים ובעיקר בבירתו בנגאזי. במהלך השואה נספו יהודים רבים, אלו שניצלו חיו בתנאים מחפירים ולרוב סבלו מעוינות מצד שכניהם הערבים, עד אשר עלו לארץ ישראל (מרביתם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל).
החמרה במעמד היהודים עת הגעת חוקי הגזע ופרוץ המלחמה
מדיניותה האגרסיבית של איטליה הביאו אותה למצב מבודד באירופה, ותחושת המלחמה המתקרבת הביאה אותה לכרות ברית עם גרמניה הנאצית בשנת 1936. הציר "רומי-ברלין" חייב את המדינות לפעול על-פי עקרונות משותפים, וכך חוקי הגזע הגרמניים חלו גם על איטליה ומושבותיה. ב"מנשר הגזע" שפורסם ביולי 1938 באיטליה הופיעו חוקים גזעניים ואנטישמיים שייצגו את עמדת המפלגה הפאשיסטית. עיקרי החוקים היו:
על יהודים בעלי נתינות זרה לעזוב את שטח הממלכה. תלמידים יהודיים יורחקו ממוסדות השכלה תיכונית ומעלה. כל יהודי המחזיק במשרה ממשלתית יפוטר. הורדת של דרגותיהם של החיילים היהודים בצבא איטליה. איסור על יהודים להשתתף במכרזי הממשלה. מושל לוב, באלבו, ניסה להשפיע על מוסוליני לדחות או להקל את הגזרות בתואנה כי הם ימוטטו את כלכלת לוב. מוסוליני אישר לבלבו לקיים את חוקי הגזע כראות עיניו בלוב. למרות ההגנה היחסית שהייתה בתקופתו ליהודים, פוטרו עובדי ממשלה יהודים, ילדים הוצאו מבתי ספר ממלכתיים, מעבר בין ערים חויב ברישיון ועוד. ביולי 1940 נהרג באלבו לאחר שספינה איטלקית יירטה את מטוסו. ההודעה הרשמית טענה כי מדובר היה בתאונה, אך רבים סבורים כי הייתה זו ידו הארוכה של הדוצ'ה .
מהמחצית השניה של 1940, בשל מות באלבו ובשל הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השניה לצד גרמניה, הורע מצבם של היהודים. העיר טריפולי כולה שררה באנדרלמוסיה בשל פגיעות המלחמה. הרובע היהודי בטריפולי נפגע קשות מהפצצות צרפת ובריטניה, יהודים רבים נהרגו ונזקים כבדים נגרמו לרכוש. חלקם, כמו גם אוכלוסייה מוסלמית, ברחו לפנים הארץ. הקהילה היהודית בטריפולי שכרה בתי מגורים לנזקקים, הקימה מקלט תת-קרקעי ואף דאגה לחינוך חלופי לילדים שסולקו מבתי הספר .
ככל שחלף הזמן הלכו והוחמרו חוקי הגזע; יהודי מחוז קירינאיקה נשלחו למחנה ריכוז במחוז טריפוליטניה, מירב כוח העבודה של הקהילה בטריפולי נשלח למחנות עבודה בכפייה, יהודים בעלי נתינות של מדינות אויב הוגלו, וכל יתר הקהילה סבלה מחוקים גזעניים אשר פגעו קשה במעמדם הכלכלי והחברתי. באמצע שנת 1942 החל מושל לוב להוציא צווים המחמירים את החקיקה הגזענית. ליהודים נאסר לבצע עסקאות נדל"ן מחוץ לקהילה, נאסר סחר חוץ, נאסר לפרסם חומר שאינו בתחום הדתי ועוד
בלוב התקיימו שתי קהילות יהודיות גדולות, האחת במחוז טריפוליטניה המערבי הגובל בתוניסיה, ובעיקר בבירתו טריפולי. והשניה במחוז קירינאיקה המזרחי הגובל במצרים ובעיקר בבירתו בנגאזי. במהלך השואה נספו יהודים רבים, אלו שניצלו חיו בתנאים מחפירים ולרוב סבלו מעוינות מצד שכניהם הערבים, עד אשר עלו לארץ ישראל (מרביתם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל).
החמרה במעמד היהודים עת הגעת חוקי הגזע ופרוץ המלחמהמדיניותה האגרסיבית של איטליה הביאו אותה למצב מבודד באירופה, ותחושת המלחמה המתקרבת הביאה אותה לכרות ברית עם גרמניה הנאצית בשנת 1936. הציר "רומי-ברלין" חייב את המדינות לפעול על-פי עקרונות משותפים, וכך חוקי הגזע הגרמניים חלו גם על איטליה ומושבותיה. ב"מנשר הגזע" שפורסם ביולי 1938 באיטליה הופיעו חוקים גזעניים ואנטישמיים שייצגו את עמדת המפלגה הפאשיסטית. עיקרי החוקים היו:
על יהודים בעלי נתינות זרה לעזוב את שטח הממלכה. תלמידים יהודיים יורחקו ממוסדות השכלה תיכונית ומעלה. כל יהודי המחזיק במשרה ממשלתית יפוטר. הורדת של דרגותיהם של החיילים היהודים בצבא איטליה. איסור על יהודים להשתתף במכרזי הממשלה. מושל לוב, באלבו, ניסה להשפיע על מוסוליני לדחות או להקל את הגזרות בתואנה כי הם ימוטטו את כלכלת לוב. מוסוליני אישר לבלבו לקיים את חוקי הגזע כראות עיניו בלוב. למרות ההגנה היחסית שהייתה בתקופתו ליהודים, פוטרו עובדי ממשלה יהודים, ילדים הוצאו מבתי ספר ממלכתיים, מעבר בין ערים חויב ברישיון ועוד. ביולי 1940 נהרג באלבו לאחר שספינה איטלקית יירטה את מטוסו. ההודעה הרשמית טענה כי מדובר היה בתאונה, אך רבים סבורים כי הייתה זו ידו הארוכה של הדוצ'ה .
מהמחצית השניה של 1940, בשל מות באלבו ובשל הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השניה לצד גרמניה, הורע מצבם של היהודים. העיר טריפולי כולה שררה באנדרלמוסיה בשל פגיעות המלחמה. הרובע היהודי בטריפולי נפגע קשות מהפצצות צרפת ובריטניה, יהודים רבים נהרגו ונזקים כבדים נגרמו לרכוש. חלקם, כמו גם אוכלוסייה מוסלמית, ברחו לפנים הארץ. הקהילה היהודית בטריפולי שכרה בתי מגורים לנזקקים, הקימה מקלט תת-קרקעי ואף דאגה לחינוך חלופי לילדים שסולקו מבתי הספר .
ככל שחלף הזמן הלכו והוחמרו חוקי הגזע; יהודי מחוז קירינאיקה נשלחו למחנה ריכוז במחוז טריפוליטניה, מירב כוח העבודה של הקהילה בטריפולי נשלח למחנות עבודה בכפייה, יהודים בעלי נתינות של מדינות אויב הוגלו, וכל יתר הקהילה סבלה מחוקים גזעניים אשר פגעו קשה במעמדם הכלכלי והחברתי. באמצע שנת 1942 החל מושל לוב להוציא צווים המחמירים את החקיקה הגזענית. ליהודים נאסר לבצע עסקאות נדל"ן מחוץ לקהילה, נאסר סחר חוץ, נאסר לפרסם חומר שאינו בתחום הדתי ועוד
יהודי מחוז קירינאיקה בזמן חילופי השלטון
שימוש מואץ בחוקי הגזע הביא את היהודים לאבד את אמונם בשלטון האיטלקי ולתמוך בכיבוש הבריטי. כאשר בריטניה כבשה לראשונה את מחוז קירינאיקה ב-9 בדצמבר 1940, שוחררו היהודים מעול חוקי הגזע. היהודים לא הסתירו את אהדתם לצבא המשחרר, במיוחד בשל המפגש עם חיילים יהודים מארץ ישראל, מהיחידה הארצישראלית הבריטית. החיילים הרבו להפגש עם הקהילה בבנגאזי, חידשו את הפעילות הציונית וסייעו בפעילות החינוכית. ב-3 באפריל 1941 כוחות איטלקים-גרמנים הדפו את הצבא הבריטי מבנגאזי, ואיתם נסוגו גם 250 יהודים. האזרחים האיטלקים ששהו בעיר בזמן השליטה הבריטית שמרו טינה ליהודים וביצעו בהם פרעות שבמהלכן נרצחו שני יהודים ורכוש רב נבזז ונהרס. כאשר חזר הסדר, השלטון האיטלקי עצר יהודים רבים בחשד לסיוע לאויב והאווירה האנטישמית הייתה בשיאה. בנובמבר אותה שנה בריטניה כבשה שוב את קירינאיקה והחיילים הארצישראלים ניסו לסייע לקהילה. אך בפברואר 1942 שב הצבא האיטלקי-גרמני לקירינאיקה. רק מספר פליטים יהודים קטן הצליח להמלט עם נסיגת הצבא הבריטי. איטליה החליטה להגלות את כל היהודים למחוז טריפוליטניה והטילה עונשים כבדים על אחדים מהם לרבות הטלת עונש מוות על שלושה יהודים. בעת הכיבוש האחרון של קירינאיקה בנובמבר 1942, נותר 360 יהודים מפוחדים אשר נזהרו מלבוא במגע עם הצבא הבריטי מחשש להיפוך שלטוני נוסף. לחיילים הארצישראלים היה חלק נכבד בשיקום שרידי הקהילה. הפגיעה ביהודי קירינאיקה הייתה החמורה ביותר מכל קהילה אחרת בלוב . למעלה מ-500 יהודים נהרגו מתוך קהילה שמנתה 4,000 נפשות. חייהם של אלו ששרדו נותרו בסכנה . קרוב ל-2,600 יהודים נשלחו למחנה הריכוז "ג'אדו" ועוד כמה משפחות למחנה גאריאן ולמחנה יפרן, כ-200 בעלי נתינות אנגלית הועברו לאיטליה וכ-250 בעלי נתינות צרפתית הועברו לתוניסיה.
מחנה הריכוז ג'אדו
למחנה הריכוז ג'אדו הממוקם כ-235 ק"מ דרומית לטריפולי, נשלחו כאמור רובה המוחלט של קהילות קירינאיקה לרבות קהילת בנגאזי. הקהילה העירונית המשגשגת נדחקה לביתנים באותו מחנה צבאי ישן שהומר למחנה ריכוז. הביתנים היו ללא מחיצות, ולכל אחד מהם נדחסו כ-350 נפש בצפיפות נוראית. תנאי התברואה היו מחפירים ויהודים אף סבלו מתת-תזונה. המחנה, שנוהל על ידי קצינים איטלקים ובראשם הגנרל אֶטוׂרֵה באסטיקו האנטישמי, סיפק 150-100 גרם לחם ליום לצד אספקה שבועית קטנה של מזון בסיסי. היהודים היו אחראים לחלוקת המזון הדל, שלא הספיק. לאחר דחיות רבות של בקשותיהם של נציגי היהודים להגדלת קצבאות המזון, נעתרו לבסוף מפקדי המחנה והרשו לסוחרים ערבים למכור סוגי מזון בסיסיים יומים בשבוע. המוצרים נמכרו ביוקר ורק מעטים יכלו לרכושם. לאחר בקשות רבות אחרות אושר גם סיוע מהקהילה בטריפולי.
כאשר הרב פריג'ה זוארץ ביקש להקים בית כנסת במחנה, הותר לו להקצות חלק מאחד הביתנים. כאשר נפטר היהודי הראשון ביקשו נציגי הקהילה לקוברו. באזור המחנה נתגלה בית קברות יהודי מן המאה ה-18, ושם קברו את החללים שמספרם גדל מדי יום בעיקר מתת-תזונה וטיפוס הבהרות שפרץ בשל תנאי התברואה והרעב הכבד .
בינואר 1943, ימים ספורים לפני כיבוש המחנה בידי בעלות הברית, נקראו כל עצירי המחנה לרחבה הכללית אל מול מכונות הירייה. תחושתם של אנשי המחנה הייתה שבכל רגע תתקבל שיחת הטלפון שתפקוד על הירי. כשהגיעה שיחה זו, הפקודה לא נשמעה. לאחר מספר ימים נסוגו שומרי המחנה, וכ-200 עצירים ברחו על נפשותיהם. בבוא הבריטים למחנה הם מצאו את רוב היהודים במצב רעוע ולא מאורגן. בחודש מרץ אותה השנה ביקר במחנה הרב הצבאי הבריטי אורבך, שקיבל את הסכמת הממשל להעלות כ-60 יהודים לארץ ישראל. פליטי המחנה הועברו תחילה לטריפולי וגרמו לנטל גדול על הקהילה המקומית, ועד אוקטובר 1943, שבו מרבית הניצולים לבנגאזי. פני הקהילה לא חזרו לקדמותם, רק מעטים הצליחו להתייצב כלכלית. קרוב ל-600 נפש נספו, מתוך 2600 היהודים ששהו במחנה הריכוז בנגאזי .
עבודות כפייה
בסוף יוני 1942 פרסם מושל לוב צו המשווה את מעמדם החוקי של הגברים בלוב לאלו שבאיטליה, ומשמעות הדבר הייתה גיוסם לשירות אזרחי של כל הגברים בני 45-18. הגברים ממחוז טריפוליטניה נשלחו לעבודות ב"סידי עזאז" וב"בוקבוק". באוגוסט 1942, כ-3,000 יהודים נשלחו למחנה העבודה "סידי עזאז" סמוך לכ'מוס, אך בשל העדר תשתית מתאימה לקליטתם, נותרו במקום בין 600 ל-1,000 יהודים והיתר הוחזרו לבתיהם, לעבודות בשירות המדינה בעיר ולמחנות עבודה בקירינאיקה. יהודים אלו היוו כוח עבודה משמעותי שחסר לקהילה והקשה עליה כלכלית .
המחנה היה מבודד ומדברי, ושומריו המעטים היו איטלקיים. לא היו מבנים אלא רק אוהלים. המחנה היה פתוח, ועשירי המחנה אף רכשו מוצרי מזון בכ'מוס ולעתים חלקו אותו עם האחרים. עם הזמן גם החלו משפחות מטריפולי לבקר את קרוביהם .
הכלואים במחנה החלו את יומם ב-6:00 במפקד שמי והסתיים ב-17:00. המזון שקיבלו הכלואים היה חצי ק"ג לחם או אורז או כוס מקרוני. התחשבות מיוחדת חסרת תקדים הייתה כאשר השומרים האיטלקים התירו ליהודים לנוח בשבת. תקרית אלימה בודדת התרחשה לאחר שאחד העצירים, כמוס זאנגו, התווכח עם שומר איטלקי וכתוצאה מזה נורה למוות. השומר הועבר למחנה אחר, ומאותו הרגע נמנעו היהודים מוויכוח כלשהו עם השומרים האיטלקים .
מחנה העבודה בוקבוק הוקם במזרח קירינאיקה, על גבול מצרים. משימתם של עובדי הכפייה היה לסלול דרכים מלוב למצרים לצורך העברת כוחות צבא. המשימה הוטלה על המהנדס היהודי משה חדאד, שבחר בעצמו כ-350 יהודים מטריפולי. הוא עיכב ככל האפשר את היציאה לעבודה המרוחקת, וכן מנע לקיחת מפרנסי משפחות. המחנה המדברי היה ללא גדרות ואף ללא שומרים, אך זאת מכיוון שלא היה בהם צורך בשל בידודו והיותו במרחק מאות קילומטרים מכל ישוב. במקום היה מחסור במים, ואספקה לעובדים הגיעה אחת לכמה ימים. רשמית העבודה החלה כל יום בשעה 7:00 והסתיימה בשעה 17:00. אך בהיעדר פיקוח העובדים עבדו בעצלתיים, ולמרות מורת רוחו של המפקח האיטלקי שבא אחת לכמה ימים, לא נוספו שומרים למחנה. בנוסף הוצמד למחנה רופא איטלקי אשר העלים מהמחלות והפציעות המדומות של העובדים, וכמאה מהם שוחררו בתואנה שהם אינם כשירים לעבודה. באוקטובר 1942 הופגזה בוקבוק לא אחת. אך רק בנובמבר, עת נסיגת הכוחות האיטלקים, הותר לעצירים לשוב לטריפולי המרוחקת בכוחות עצמם, רובם על ידי רכב מזדמן.
גירוש יהודים בעלי נתינות זרה
חיילים גרמנים נכנסו ללוב בשנת 1941 לאחר מפלות איטליה, אך ההשפעה הגרמנית הורגשה היטב כבר משנת 1938. בשל מעורבותם וחשיבותם של היהודים בעלי הנתינות הזרה בכלכלה ובמסחר, היחס אליהם היה רגיל, והשלטון האיטלקי לא מיהר ליישם את חוק הגזע המורה לגרש את היהודים בעלי נתינות זרה. עם זאת, היו מקרים בהם חיילים גרמנים בשיתוף איטלקים התנכלו ופגעו ביהודים. לאחר כניסת איטליה למלחמה ביוני 1940 הוחמר מצבם של כלל היהודים, ובספטמבר באותה השנה נכלאו כל נתיני מדינות האויב במחנות הסגר ברחבי לוב. התנאים והיחס במחנות אלו היו סבירים .
לאחר כניסת הגרמנים במחצית השניה של שנת 1941, הוגלו מלוב כל נתיני מדינות האויב (לא רק יהודים), בעיקר בשל הנטל הכלכלי שגרמה כליאתם. חשוב לציין כי רבים מבין התושבים החזיקו בנתינות הזרה מטעמי נוחות וחלקם שהה כל חייהם בלוב .
כ-1,600 היהודים בעלי נתינות צרפתית הוגלו לתוניסיה, חלקם הגיעו לערים בהם היו קהילות יהודיות. כ-50 משפחות מבנגאזי שנשלחו לתוניסיה נכלאו במחנה ההסגר ספאקס. לאיטליה הוגלו מעל 400 יהודים בעלי נתינות בריטית. אלו שהוגלו מבנגזי הורשו לקחת חפצים יקרי ערך, בעוד שאלו שהוגלו מטריפולי הורשו לקחת רק כמה חפצים אישיים.
הגולים מטריפולי שולחו למחנות הסגר מזרחית לסיינה, ולדרום מזרחית לפירנצה, ואילו הגולים מבנגאזי שולחו למחנה הסגר בבולוניה. הגולים היהודים שוכנו בצפיפות רבה אך יחס השומרים היה טוב. ב-8 בספטמבר 1943 נפל השלטון באיטליה לידי גרמניה, ובסוף אוקטובר נשלחו הגברים מהמחנה "ארצו", מזרחית לסיינה, לעבודות כפייה. בין פברואר למאי 1944, נשלחו גולי טריפולי וחלק מגולי בנגאזי למחנה הריכוז "ברגן-בלזן" ואילו מרבית מגולי בנגאזי נשלחו למחנה הריכוז "אינסבורק-רייכנאו" .
(ויקיפדיה)
שימוש מואץ בחוקי הגזע הביא את היהודים לאבד את אמונם בשלטון האיטלקי ולתמוך בכיבוש הבריטי. כאשר בריטניה כבשה לראשונה את מחוז קירינאיקה ב-9 בדצמבר 1940, שוחררו היהודים מעול חוקי הגזע. היהודים לא הסתירו את אהדתם לצבא המשחרר, במיוחד בשל המפגש עם חיילים יהודים מארץ ישראל, מהיחידה הארצישראלית הבריטית. החיילים הרבו להפגש עם הקהילה בבנגאזי, חידשו את הפעילות הציונית וסייעו בפעילות החינוכית. ב-3 באפריל 1941 כוחות איטלקים-גרמנים הדפו את הצבא הבריטי מבנגאזי, ואיתם נסוגו גם 250 יהודים. האזרחים האיטלקים ששהו בעיר בזמן השליטה הבריטית שמרו טינה ליהודים וביצעו בהם פרעות שבמהלכן נרצחו שני יהודים ורכוש רב נבזז ונהרס. כאשר חזר הסדר, השלטון האיטלקי עצר יהודים רבים בחשד לסיוע לאויב והאווירה האנטישמית הייתה בשיאה. בנובמבר אותה שנה בריטניה כבשה שוב את קירינאיקה והחיילים הארצישראלים ניסו לסייע לקהילה. אך בפברואר 1942 שב הצבא האיטלקי-גרמני לקירינאיקה. רק מספר פליטים יהודים קטן הצליח להמלט עם נסיגת הצבא הבריטי. איטליה החליטה להגלות את כל היהודים למחוז טריפוליטניה והטילה עונשים כבדים על אחדים מהם לרבות הטלת עונש מוות על שלושה יהודים. בעת הכיבוש האחרון של קירינאיקה בנובמבר 1942, נותר 360 יהודים מפוחדים אשר נזהרו מלבוא במגע עם הצבא הבריטי מחשש להיפוך שלטוני נוסף. לחיילים הארצישראלים היה חלק נכבד בשיקום שרידי הקהילה. הפגיעה ביהודי קירינאיקה הייתה החמורה ביותר מכל קהילה אחרת בלוב . למעלה מ-500 יהודים נהרגו מתוך קהילה שמנתה 4,000 נפשות. חייהם של אלו ששרדו נותרו בסכנה . קרוב ל-2,600 יהודים נשלחו למחנה הריכוז "ג'אדו" ועוד כמה משפחות למחנה גאריאן ולמחנה יפרן, כ-200 בעלי נתינות אנגלית הועברו לאיטליה וכ-250 בעלי נתינות צרפתית הועברו לתוניסיה.
מחנה הריכוז ג'אדו
למחנה הריכוז ג'אדו הממוקם כ-235 ק"מ דרומית לטריפולי, נשלחו כאמור רובה המוחלט של קהילות קירינאיקה לרבות קהילת בנגאזי. הקהילה העירונית המשגשגת נדחקה לביתנים באותו מחנה צבאי ישן שהומר למחנה ריכוז. הביתנים היו ללא מחיצות, ולכל אחד מהם נדחסו כ-350 נפש בצפיפות נוראית. תנאי התברואה היו מחפירים ויהודים אף סבלו מתת-תזונה. המחנה, שנוהל על ידי קצינים איטלקים ובראשם הגנרל אֶטוׂרֵה באסטיקו האנטישמי, סיפק 150-100 גרם לחם ליום לצד אספקה שבועית קטנה של מזון בסיסי. היהודים היו אחראים לחלוקת המזון הדל, שלא הספיק. לאחר דחיות רבות של בקשותיהם של נציגי היהודים להגדלת קצבאות המזון, נעתרו לבסוף מפקדי המחנה והרשו לסוחרים ערבים למכור סוגי מזון בסיסיים יומים בשבוע. המוצרים נמכרו ביוקר ורק מעטים יכלו לרכושם. לאחר בקשות רבות אחרות אושר גם סיוע מהקהילה בטריפולי.
כאשר הרב פריג'ה זוארץ ביקש להקים בית כנסת במחנה, הותר לו להקצות חלק מאחד הביתנים. כאשר נפטר היהודי הראשון ביקשו נציגי הקהילה לקוברו. באזור המחנה נתגלה בית קברות יהודי מן המאה ה-18, ושם קברו את החללים שמספרם גדל מדי יום בעיקר מתת-תזונה וטיפוס הבהרות שפרץ בשל תנאי התברואה והרעב הכבד .
בינואר 1943, ימים ספורים לפני כיבוש המחנה בידי בעלות הברית, נקראו כל עצירי המחנה לרחבה הכללית אל מול מכונות הירייה. תחושתם של אנשי המחנה הייתה שבכל רגע תתקבל שיחת הטלפון שתפקוד על הירי. כשהגיעה שיחה זו, הפקודה לא נשמעה. לאחר מספר ימים נסוגו שומרי המחנה, וכ-200 עצירים ברחו על נפשותיהם. בבוא הבריטים למחנה הם מצאו את רוב היהודים במצב רעוע ולא מאורגן. בחודש מרץ אותה השנה ביקר במחנה הרב הצבאי הבריטי אורבך, שקיבל את הסכמת הממשל להעלות כ-60 יהודים לארץ ישראל. פליטי המחנה הועברו תחילה לטריפולי וגרמו לנטל גדול על הקהילה המקומית, ועד אוקטובר 1943, שבו מרבית הניצולים לבנגאזי. פני הקהילה לא חזרו לקדמותם, רק מעטים הצליחו להתייצב כלכלית. קרוב ל-600 נפש נספו, מתוך 2600 היהודים ששהו במחנה הריכוז בנגאזי .
עבודות כפייה
בסוף יוני 1942 פרסם מושל לוב צו המשווה את מעמדם החוקי של הגברים בלוב לאלו שבאיטליה, ומשמעות הדבר הייתה גיוסם לשירות אזרחי של כל הגברים בני 45-18. הגברים ממחוז טריפוליטניה נשלחו לעבודות ב"סידי עזאז" וב"בוקבוק". באוגוסט 1942, כ-3,000 יהודים נשלחו למחנה העבודה "סידי עזאז" סמוך לכ'מוס, אך בשל העדר תשתית מתאימה לקליטתם, נותרו במקום בין 600 ל-1,000 יהודים והיתר הוחזרו לבתיהם, לעבודות בשירות המדינה בעיר ולמחנות עבודה בקירינאיקה. יהודים אלו היוו כוח עבודה משמעותי שחסר לקהילה והקשה עליה כלכלית .
המחנה היה מבודד ומדברי, ושומריו המעטים היו איטלקיים. לא היו מבנים אלא רק אוהלים. המחנה היה פתוח, ועשירי המחנה אף רכשו מוצרי מזון בכ'מוס ולעתים חלקו אותו עם האחרים. עם הזמן גם החלו משפחות מטריפולי לבקר את קרוביהם .
הכלואים במחנה החלו את יומם ב-6:00 במפקד שמי והסתיים ב-17:00. המזון שקיבלו הכלואים היה חצי ק"ג לחם או אורז או כוס מקרוני. התחשבות מיוחדת חסרת תקדים הייתה כאשר השומרים האיטלקים התירו ליהודים לנוח בשבת. תקרית אלימה בודדת התרחשה לאחר שאחד העצירים, כמוס זאנגו, התווכח עם שומר איטלקי וכתוצאה מזה נורה למוות. השומר הועבר למחנה אחר, ומאותו הרגע נמנעו היהודים מוויכוח כלשהו עם השומרים האיטלקים .
מחנה העבודה בוקבוק הוקם במזרח קירינאיקה, על גבול מצרים. משימתם של עובדי הכפייה היה לסלול דרכים מלוב למצרים לצורך העברת כוחות צבא. המשימה הוטלה על המהנדס היהודי משה חדאד, שבחר בעצמו כ-350 יהודים מטריפולי. הוא עיכב ככל האפשר את היציאה לעבודה המרוחקת, וכן מנע לקיחת מפרנסי משפחות. המחנה המדברי היה ללא גדרות ואף ללא שומרים, אך זאת מכיוון שלא היה בהם צורך בשל בידודו והיותו במרחק מאות קילומטרים מכל ישוב. במקום היה מחסור במים, ואספקה לעובדים הגיעה אחת לכמה ימים. רשמית העבודה החלה כל יום בשעה 7:00 והסתיימה בשעה 17:00. אך בהיעדר פיקוח העובדים עבדו בעצלתיים, ולמרות מורת רוחו של המפקח האיטלקי שבא אחת לכמה ימים, לא נוספו שומרים למחנה. בנוסף הוצמד למחנה רופא איטלקי אשר העלים מהמחלות והפציעות המדומות של העובדים, וכמאה מהם שוחררו בתואנה שהם אינם כשירים לעבודה. באוקטובר 1942 הופגזה בוקבוק לא אחת. אך רק בנובמבר, עת נסיגת הכוחות האיטלקים, הותר לעצירים לשוב לטריפולי המרוחקת בכוחות עצמם, רובם על ידי רכב מזדמן.
גירוש יהודים בעלי נתינות זרה
חיילים גרמנים נכנסו ללוב בשנת 1941 לאחר מפלות איטליה, אך ההשפעה הגרמנית הורגשה היטב כבר משנת 1938. בשל מעורבותם וחשיבותם של היהודים בעלי הנתינות הזרה בכלכלה ובמסחר, היחס אליהם היה רגיל, והשלטון האיטלקי לא מיהר ליישם את חוק הגזע המורה לגרש את היהודים בעלי נתינות זרה. עם זאת, היו מקרים בהם חיילים גרמנים בשיתוף איטלקים התנכלו ופגעו ביהודים. לאחר כניסת איטליה למלחמה ביוני 1940 הוחמר מצבם של כלל היהודים, ובספטמבר באותה השנה נכלאו כל נתיני מדינות האויב במחנות הסגר ברחבי לוב. התנאים והיחס במחנות אלו היו סבירים .
לאחר כניסת הגרמנים במחצית השניה של שנת 1941, הוגלו מלוב כל נתיני מדינות האויב (לא רק יהודים), בעיקר בשל הנטל הכלכלי שגרמה כליאתם. חשוב לציין כי רבים מבין התושבים החזיקו בנתינות הזרה מטעמי נוחות וחלקם שהה כל חייהם בלוב .
כ-1,600 היהודים בעלי נתינות צרפתית הוגלו לתוניסיה, חלקם הגיעו לערים בהם היו קהילות יהודיות. כ-50 משפחות מבנגאזי שנשלחו לתוניסיה נכלאו במחנה ההסגר ספאקס. לאיטליה הוגלו מעל 400 יהודים בעלי נתינות בריטית. אלו שהוגלו מבנגזי הורשו לקחת חפצים יקרי ערך, בעוד שאלו שהוגלו מטריפולי הורשו לקחת רק כמה חפצים אישיים.
הגולים מטריפולי שולחו למחנות הסגר מזרחית לסיינה, ולדרום מזרחית לפירנצה, ואילו הגולים מבנגאזי שולחו למחנה הסגר בבולוניה. הגולים היהודים שוכנו בצפיפות רבה אך יחס השומרים היה טוב. ב-8 בספטמבר 1943 נפל השלטון באיטליה לידי גרמניה, ובסוף אוקטובר נשלחו הגברים מהמחנה "ארצו", מזרחית לסיינה, לעבודות כפייה. בין פברואר למאי 1944, נשלחו גולי טריפולי וחלק מגולי בנגאזי למחנה הריכוז "ברגן-בלזן" ואילו מרבית מגולי בנגאזי נשלחו למחנה הריכוז "אינסבורק-רייכנאו" .
(ויקיפדיה)
יהודי לוב - 4 קטעים שצולמו ע"י צוות ישראלי
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה